משק האנרגיה הישראלי עומד בפני צומת קריטי. האירועים האחרונים חשפו את הפגיעות של התשתיות הקיימות ואת הצורך הדחוף לגבש תמהיל אנרגיה מגוון ועמיד יותר. השאלה שעולה היא פשוטה: איך ישראל צריכה להיראות מבחינה אנרגטית בשנת 2035?
התלות בדלקים מאובנים
כיום, ישראל תלויה במידה רבה בייבוא ובזיקוק של דלקים מאובנים. בתי הזיקוק המקומיים, ובראשם מתקני בזן בחיפה, מספקים חלק ניכר מצרכי הדלק של המשק. אלא שתלות זו יוצרת חשיפה משמעותית, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. תנודות במחירי הנפט העולמיים משפיעות ישירות על הכלכלה המקומית, ואירועים בלתי צפויים עלולים לשבש את אספקת הדלק.
אנרגיה מתחדשת כמנוע צמיחה
הפתרון טמון בגיוון מקורות האנרגיה. ישראל נהנית מפוטנציאל עצום בתחום האנרגיה הסולארית, עם כ-300 ימי שמש בשנה. הרחבת תשתיות הייצור הסולאריות יכולה להפחית משמעותית את התלות בדלקים מיובאים. לצד זאת, פיתוח מערכות אגירת אנרגיה מתקדמות יאפשר לנצל את האנרגיה הנקייה גם בשעות הלילה.
תפקידה של בזן בתמהיל העתידי
השאלה המרכזית היא מה יהיה מקומה של בזן בתמהיל האנרגיה העתידי. חלק מהמומחים טוענים שיש להמשיך ולהסתמך על יכולות הזיקוק המקומיות, אך להקטין את החשיפה באמצעות פיזור גיאוגרפי ובניית מלאי חירום גדולים יותר. אחרים סבורים שיש לעבור בהדרגה לייבוא תזקיקים מוכנים ולצמצם את הזיקוק המקומי.
תחבורה חשמלית ושינוי הרגלים
מרכיב חיוני נוסף הוא המעבר לתחבורה חשמלית. ככל שיותר כלי רכב יעברו להנעה חשמלית, כך יקטן הביקוש לבנזין וסולר. צעד זה דורש השקעה בתשתיות טעינה ותמריצים לצרכנים. במקביל, יש לקדם מעבר מגז בישול לכיריים חשמליות, מהלך שכבר החל אך מתקדם באיטיות.
לסיכום
תמהיל האנרגיה האופטימלי לישראל בעשור הקרוב חייב לשלב מספר מרכיבים: הרחבה משמעותית של ייצור אנרגיה מתחדשת, פיתוח פתרונות אגירה, מעבר לתחבורה חשמלית והקטנת התלות בזיקוק מקומי. השינוי לא יקרה בן לילה, אבל הצעדים שייעשו היום יקבעו את עמידותו של משק האנרגיה הישראלי בעתיד. ההחלטות צריכות להתקבל מתוך ראייה ארוכת טווח, ולא מתוך שיקולים פוליטיים או עסקיים קצרי מועד.
